כאשר השמנמן מתעייף מהעיר הגדולה, הוא יוצא קצת החוצה לשאוף אויר נקי ובעיקר לחפש נחמות קולינריות.
בר גוריון, מסעדת פאסט פוד, בהרצליה פיתוח הזמינה בלוגרים ומנהלי פורומים מתפוז להתארח אצלה.
המסעדה משתייכת לז'אנר המסעדות הזולות, קרי מנה עיקרית ב-30-50 ש"ח ועל כן היא מתאימה לארוחות משפחתיות קלילות...
על מתחם התחנה
בין השנים 1892-1948 פעל קו רכבת בין יפו לירושלים כאשר מתחם התחנה של יפו היה ממוקם בין השכונות נווה צדק ומנשייה. מתחם התחנה הזה, שיצא מכלל שימוש, פותח לאחרונה ע"י עיריית תל אביב, תוך שימור ושיחזור של המבנים המקוריים, במטרה להפוך אותו למתחם בילוי ציבורי. לאחרונה המתחם נפתח וכבר יש שמנסים למתג אותו כאלטרנטיבה לנמל תל-אביב אך חשוב לומר שמדובר במרחב קטן בהרבה מאשר הנמל. צמוד למתחם יש חניון עירוני מוזל מה שמאפשר גם למשפחות מחוץ לעיר לבוא לבלות במקום. המקום מארח אירועים קולינריים מגוונים: התקיים בו שוק לבירה ביתית מספר פעמים ובימי שישי יש במקום שוק אורגני של תוצרת חקלאית. מתחם התחנה שנמצא בדרום שכונת נווה צדק מול הטיילת, מאפשר קפיצה לים אחרי הביקור במקום ושילוב של בתים משוחזרים, מסילות וקרונות רכבת, עם נופים של הים ושל יפו. במקום נפתחו חנות מזכרות, בתי קפה ("קפה התחנה" ו"קפה גרג") ,גלידריה ("וניליה") ,חנויות בגדי מעצבים ונעלים, גלריות, ומספר מסעדות: "ויקי כריסטינה", "איטלקיה בתחנה" ו"שושקה שווילי", המקום שלשמו התכנסנו היום – בר מסעדה אקלקטי הממוקם בקומה השנייה של אחד הבניינים, ולו מרפסת גדולה הצופה על כל המתחם. המקום נפתח על ידי גולן גור, מבעלי הננה בר, פרי הגפן ומלון בוטיק נווה צדק. לפני כמה שבועות הוזמנו כל חבורת השמנמנ.ים לאכול במקום ולחוות את דעתנו.
לפני זמן מה, השמנמנ.ים היו צמאים למפגש ולא פחות צמאים לבירה טובה ואוכל ושטרן1 נבחר בתור מקום המפגש. בר קטן בפלורנטין שמתגאה במבחר האדיר של הבירות שהוא מחזיק, כולל לא מעט מהחבית ובנקניקיות שלו אותן מכין אומן הנקניקיות אלן טלמור. בגלל שחלק מהחבורה כבר ביקרה שם, אני נבחרתי לזה שיסכם את הערב הזה פה ואת מה שחשבתי אתם מוזמנים לקרוא.
על מסעדת צפרה שמעתי רבות ואף יצא לי להכיר אנשים שעבדו במסעדה. על אבי קונפורטי שמעתי רבות לא פחות, שף מוכר ששמו חתום על לא מעט תפריטים כמו מוזס, זוזוברה, עד העצם, צ'ימיצ'נגה ז"ל וצפרה בעיקר.
כאשר קיבלתי הזמנה למשלוח מצפרה לא יכולתי לסרב.. בעיקר בגלל הסקרנות ואי מציאת שותפים לארוחה במסעדה, כך שאת המשלוח מהמסעדה קיבלתי למקום העבודה.
לפני זמן לא רב חזרתי מביקור קצר בברלין, וכמובן שחלק ממנו הוקדש להתנסויות קולינריות.
אחת החוויות המומלצות ביותר היתה במסעדה ויאטנמית דווקא, מיסייה וונג שמה. בדיעבד, זו מסעדה שמומלצת בכל פה באתרים ומדריכים רבים (אני קיבלתי את ההמלצה בפורום המסעדות של תפוז), ואפילו מצאתי מתכון שלה בעברית.
אז אולי זו לא המלצה בלעדית על איזו פנינה ברלינאית חבוייה, אבל עדיין מומלץ לכל מי שנוסע לברלין לקפוץ לביקור. המקום הוא ספין אוף מודרני על מסעדה ויאטנמית, עם עיצוב שמשתמש באלמנטים הקיטשיים המוכרים של מסעדות אסייאתיות במערכת, אבל עם קריצה. בתפריט יש רק שש מנות - מנת ספרינג רולז, סלט אטריות קר ועוד ארבעה מקרים. אך אל דאגה - בכל יום יש מספר ספיישלים שמחזקים ומעבים את התפריט, בדרך כלל מנות אורז ונודלס.
שמנמן אחד ממשיך לתור אחר בתי אוכל מיוחדים, מרגשים ואחרים מחוץ לגבולות תל אביב והרחיק עד חיפה, לגלות את מה שכל הצפונים כבר יודעים, הנמל 24 שווה הגעה מרחוק, שלא לומר נסיעה מיוחדת.
עזבו אתכם ממי עזב את מי ולמה, תתרכזו באוכל (ובבר המקסים) כי אמיצ'י בגלגולה הנוכחי דורשת ביקור! שמנמן הפחמימות ביקר, התלהב והתאהב....
אוהבים נקניקיות? גם השמנמנים! מה שרעב לילי אחד יכול לעשות לבן אדם...השמנמן נופל על מתחם הרצל-לילנבלום, שכל כולו פתרון לשעות הרעב הקשות ופוקד את הסניף השני של פרנק ברחוב הרצל ויצא עם הנקניקיה ביד...
אחת לכמה זמן, אני נתקל במקום ומתאהב במבט ראשון, בדרך כלל זה קשור בצורה כלשהי בבשר. לצערי, לאחרונה זה לא קרה הרבה ולכן כששמעתי לפני כמה חודשים שנפתח מקום חדש בראשון-לציון עם השם המחייב "אנטריקוטה, בר לאוהבי בשר" ידעתי שאני חייב לקפוץ לשם ולנסות.
איך היה? כנסו ותקראו
