כאשר השמנמן מתעייף מהעיר הגדולה, הוא יוצא קצת החוצה לשאוף אויר נקי ובעיקר לחפש נחמות קולינריות.
על מתחם התחנה
בין השנים 1892-1948 פעל קו רכבת בין יפו לירושלים כאשר מתחם התחנה של יפו היה ממוקם בין השכונות נווה צדק ומנשייה. מתחם התחנה הזה, שיצא מכלל שימוש, פותח לאחרונה ע"י עיריית תל אביב, תוך שימור ושיחזור של המבנים המקוריים, במטרה להפוך אותו למתחם בילוי ציבורי. לאחרונה המתחם נפתח וכבר יש שמנסים למתג אותו כאלטרנטיבה לנמל תל-אביב אך חשוב לומר שמדובר במרחב קטן בהרבה מאשר הנמל. צמוד למתחם יש חניון עירוני מוזל מה שמאפשר גם למשפחות מחוץ לעיר לבוא לבלות במקום. המקום מארח אירועים קולינריים מגוונים: התקיים בו שוק לבירה ביתית מספר פעמים ובימי שישי יש במקום שוק אורגני של תוצרת חקלאית. מתחם התחנה שנמצא בדרום שכונת נווה צדק מול הטיילת, מאפשר קפיצה לים אחרי הביקור במקום ושילוב של בתים משוחזרים, מסילות וקרונות רכבת, עם נופים של הים ושל יפו. במקום נפתחו חנות מזכרות, בתי קפה ("קפה התחנה" ו"קפה גרג") ,גלידריה ("וניליה") ,חנויות בגדי מעצבים ונעלים, גלריות, ומספר מסעדות: "ויקי כריסטינה", "איטלקיה בתחנה" ו"שושקה שווילי", המקום שלשמו התכנסנו היום – בר מסעדה אקלקטי הממוקם בקומה השנייה של אחד הבניינים, ולו מרפסת גדולה הצופה על כל המתחם. המקום נפתח על ידי גולן גור, מבעלי הננה בר, פרי הגפן ומלון בוטיק נווה צדק. לפני כמה שבועות הוזמנו כל חבורת השמנמנ.ים לאכול במקום ולחוות את דעתנו.
לפני זמן מה, השמנמנ.ים היו צמאים למפגש ולא פחות צמאים לבירה טובה ואוכל ושטרן1 נבחר בתור מקום המפגש. בר קטן בפלורנטין שמתגאה במבחר האדיר של הבירות שהוא מחזיק, כולל לא מעט מהחבית ובנקניקיות שלו אותן מכין אומן הנקניקיות אלן טלמור. בגלל שחלק מהחבורה כבר ביקרה שם, אני נבחרתי לזה שיסכם את הערב הזה פה ואת מה שחשבתי אתם מוזמנים לקרוא.
לאחר ביקורי וגם ביקוריהם של חבריי לשמנמנ.ים בתערוכת מבשלים החלטנו לספר את הסיפורים של העסקים הקטנים, אלו שאהבנו לפגוש ולראות את הדוכנים, להכיר את האנשים מאחורי המותג. טמיר כתב בשבוע שעבר על פסטה דלה קזה ועל נאדין קאפקייקס.
אני אספר הפעם על חברת טומין ת.ג.ע - שלא עוסקת במוצר מוגמר אלא בחומרי גלם.. מיועד יותר לחובבי הבישול שכמוני שמחפשים ותרים אחרי מוצרים מיוחדים ולאחר מכן חושבים מה להכין עם האוצר שנחת להם ביד:)
אדי האוכל והבישול של תערוכת מבשלים כבר שקעו אבל אנחנו נשארנו עם החוויה חקוקה בראש, בלב ובלשון. קשה היה קצת להכיל את כל המראות והדוכנים השונים ומה שהשאיר את הרושם בצורה החזקה ביותר זה המפגשים עם האנשים מאחורי המותגים, השיחות המעשירות ובעיקר אותם עסקים קטנים, משפחתיים ומיוחדים שמהם שמענו גם את הסיפור שמאחורי העסק. בעינינו, אלו היו הפנינים של התערוכה ורצינו להביא אותם ואת הסיפור שלהם לקדמת הבמה פה בבלוג, עבור מי שלא מכיר אותם או עבור מי שמכיר ולא שמע את הסיפור מאחורי. עסק כזה בדיוק הוא המפעל המשפחתי לייצור פסטה, פסטה דלה קזה.
שמנמן אחד (מכור לפחמימות איטלקיות) מנסה עסקית בקפה איטליה וחושב שיש עסקיות מוצלחות יותר ובעיקר- איטלקיות מוצלחות יותר.
השמנמן ממשיך להעמיק את היכרותו עם פלורנטין והפעם חוקר את ארוחות הבוקר בשכונה. באופן לא מפתיע, אם מדלגים על ארוחת הבוקר הסטנדרטית מגלים את אחת הארוחות המפתיעות בעיר, כן זהו מתושלח, בר יין ואוכל טוב, שעל אף שמו- מביא ניחוחות חו"ל לרחוב הכי חו"לי בשכונה.
- כשמנמן ידוע, אני צריך סיבה טובה לצאת מתל אביב, אבל כשמדובר באוכל? תראו אותי מגיע גם לניו יורק בשביל מסעדה טובה. הפעם לא סתם יוצא מתל אביב אלא מגיע עד תל מונד ל מסעדת פורטרהאוס, אך האם זה היה שווה את היציאה? בואו לראות את כל התשובות
התמונה מתוך האתר של פורטרהאוס
השמנמנים תוקפים את נווה צדק בפעם השניה השבוע, אחרי טאצה דורו, הגיע הזמן לבדוק מה קורה אצל מי שהיתה מלכת הכיתה- סוזאנה...ובכן, התוצאות מפתיעות
התמונה מתוך אתר נווה צדק:
נו??!! חיכינו חיכינו וחיכינו לרושפלד שיפתח כבר את הטאפאס החדש שלו באחד העם (אחרי שאנחנו מזמן מעריצים של הרברט סמואל). באנו לבקר ולבקר, טעמנו וטעמנו והגענו למסקנות...ברצלונה מעולם לא היתה קרובה כל כך.
התמונה לקוחה מתוך עכבר העיר און ליין
