שוב הגיע ט"ו באב, ואלפי גברים תופסים ראשיהם בייאוש... כדי לעזור ולו במעט בהכנות ותכנון ההפתעות לקראת החג, החלטנו לרכז כאן הצעות ומבצעים מבתי עסק שונים.
אם שמעתם על הצעה מעניינת או מבצע שווה במיוחד לט"ו באב 2010, אנא שילחו לנו את הפרטים במייל (contact@shmanman.im) ואנו נעדכן את הפוסט.
לכבוד חג האהבה שבא עלינו לטובה, החלטנו החלק הנשי בחבורת השמנמנ.ים (עוגיו.נט ומעיין) להכין טראפלס לאוהבים. שוקולד ידוע כאפרודיזיאק ומעורר תשוקה, ואין מתאים ממנו לסיים ארוחה רומנטית או לפנק את בן או בת הזוג. את הטראפלס מכינים במהירות שיא, הם אינם דורשים מאמץ מיוחד ולא מורכבים להכנה. זמן הקירור הוא קריטי על מנת ליצור טראפלס יפים וסימטריים (ועדיף להשאיר את התערובת לילה במקרר לפני שיוצרים ממנה את הטראפלס).
לפני כחודשיים הייתי בחופשה וחיפשתי מקום חדש לאכול בו ארוחה עסקית בצהריים. מספר חברים המליצו על גוסטו ובגלל אהבתי לפיצה, קפצתי על הרעיון בשמחה.
מאז יצא לי לבקר פעם נוספת במקום והביקורת הבאה מסכמת את שני הביקורים בגוסטו.
יש מצב שגיליתי את הפיצה הטובה בעיר, לא רק בגלל הבצק אלא גם בגלל שילוב התוספות המושלם. עוד על כך בכתבה.
בר גוריון, מסעדת פאסט פוד, בהרצליה פיתוח הזמינה בלוגרים ומנהלי פורומים מתפוז להתארח אצלה.
המסעדה משתייכת לז'אנר המסעדות הזולות, קרי מנה עיקרית ב-30-50 ש"ח ועל כן היא מתאימה לארוחות משפחתיות קלילות...
באיזור ככר רבין, למרות מרכזיותו הרבה, יש מחסור קל בברים. הג'ון דו בככר עצמה, הדאנס בר העונתי בלונדון מיניסטור, וזהו בעצם. מה רבה היתה שמחתי אם כן, כאשר ראיתי שנפתח מקום חדש בשם אוטו 76, בסמוך לבראסרי.
מהרחוב אפשר לפספס את המקום בקלות, שכן כולו מתחת לקרקע, וכל שרואים מהרחוב הוא גרם מדרגות ארוך היורד אל מעמקי רחוב אבן גבירול. כשיורדים למטה מבחינים בקיר שקוף שמאפשר הצצה אל הבר בזמן הירידה (זוהי חרב פיפיות - ניתן גם לראות היטב מבפנים גם את כל מי שיורד, אז תשמרו על הפאסון גם לפני הכניסה לבר עצמו). בסוף המדרגות מגיעים אל מחסן המשקאות של הבר, שהוצב בצורה בולטת, כמעין אלמנט עיצובי לא ברור.
אני אוהבת עוגות פשוטות של קיץ, כאלה שמכינים בכמה דקות מהירות, עם פירות קיציים, שקדים והרבה דברים טובים. משמש הוא אחד מפירות הקיץ האהובים עלי, ולמרות עונתו הקצרצרה אני תמיד מספיקה להכין איתו מאפה או שניים במהלך הקיץ, ותמיד מחכה בכליון עיניים לשנה הבאה, בה הוא שוב יהיה עסיסי ונהדר. יש משהו במשמש שהופך אותו לפרי המושלם לעוגות; העסיסיות שלו לא מתבטאת בדרך כלל ברכות יתר, מה שגורם למשמש לא לאבד מצורתו גם במהלך האפייה. הטיפול בו הוא פשוט, מאחר ולא צריך לקלף אותו, אלא רק לחצות ולחתוך, והוא פשוט טעים!
לפני כשבועיים פרסמה הילה אלפרט מתכון לעוגת ריקוטה ומשמשים בעיתון "ישראל היום" של יום שישי. בדרך כלל אני ממש לא קוראת את העיתון הזה, בודאי שלא בימי שישי (בעיקר בשל העובדה שאני לא מקבלת אותו בצורה מסודרת), אך הפעם הייתי באוניברסיטה, לפני שיעור השלמה כזה או אחר, ובכניסה שכבו להם כמה עיתוני ישראל היום, ולקחתי אחד כדי להעביר את הזמן. עם הדפדוף המהיר גיליתי שיש שם מדור אוכל חביב ביותר שנכתב על ידי הילה אלפרט, אותה אני מאוד אוהבת.
זה כבר לא ממש מפתיע שלכל פגישה של נועה ושלי יש פן קולינרי מסוים, ולכן היה לנו ברור שהסיבוב בשוק יניב פירות, ולא רק במובן של מה שגדל בשדה. הדובדבנים עדין יקרים למדי בתקופה זו, אך באמת שלא יכולנו להתאפק ורכשנו קילו דובדבנים טעימים ומתוקים במחיר המופקע (?) של 18 שח'. עוד רכשנו פרג טחון וגם שלם, אגוזי מלך ונקטרינות עסיסיות של קיץ.
כבר בנסיעה לביתה של נועה התחלנו להריץ רעיונות למתוקים שנכין, ובאופן טלפתי ממש שתינו חשבנו על עוגת הפרג שפרסמה ענבל (פיית העוגיות), וידענו שנכין אותה. נועה הציעה לעשות לה גרסא נטולת גלוטן ועשירה בשקדים, מה שהניב עוגה מופלאה, עסיסית ונימוחה. חולי צליאק – הפוסט הזה מוקדש לכם!
את הדובדבנים התחלנו לחסל עוד באוטו, ובין דובדבן לדובדבן עוגת פירות הקיץ שלנו התחילה להתגבש. מבט מהיר במקרר של נועה הוסיף לעוגה מעבר לנקטרינות גם אפרסקים ותפוחי עץ. במהלך האפייה הבית התמלא בריחות מטורפים של פירות, וניל וקינמון, ומבלי לתת בה ביס אחד, ידענו שיש לנו עוגה מנצחת ביד.
התמונות צולמו ע"י נועה המהממת, תודה! :)
על מתחם התחנה
בין השנים 1892-1948 פעל קו רכבת בין יפו לירושלים כאשר מתחם התחנה של יפו היה ממוקם בין השכונות נווה צדק ומנשייה. מתחם התחנה הזה, שיצא מכלל שימוש, פותח לאחרונה ע"י עיריית תל אביב, תוך שימור ושיחזור של המבנים המקוריים, במטרה להפוך אותו למתחם בילוי ציבורי. לאחרונה המתחם נפתח וכבר יש שמנסים למתג אותו כאלטרנטיבה לנמל תל-אביב אך חשוב לומר שמדובר במרחב קטן בהרבה מאשר הנמל. צמוד למתחם יש חניון עירוני מוזל מה שמאפשר גם למשפחות מחוץ לעיר לבוא לבלות במקום. המקום מארח אירועים קולינריים מגוונים: התקיים בו שוק לבירה ביתית מספר פעמים ובימי שישי יש במקום שוק אורגני של תוצרת חקלאית. מתחם התחנה שנמצא בדרום שכונת נווה צדק מול הטיילת, מאפשר קפיצה לים אחרי הביקור במקום ושילוב של בתים משוחזרים, מסילות וקרונות רכבת, עם נופים של הים ושל יפו. במקום נפתחו חנות מזכרות, בתי קפה ("קפה התחנה" ו"קפה גרג") ,גלידריה ("וניליה") ,חנויות בגדי מעצבים ונעלים, גלריות, ומספר מסעדות: "ויקי כריסטינה", "איטלקיה בתחנה" ו"שושקה שווילי", המקום שלשמו התכנסנו היום – בר מסעדה אקלקטי הממוקם בקומה השנייה של אחד הבניינים, ולו מרפסת גדולה הצופה על כל המתחם. המקום נפתח על ידי גולן גור, מבעלי הננה בר, פרי הגפן ומלון בוטיק נווה צדק. לפני כמה שבועות הוזמנו כל חבורת השמנמנ.ים לאכול במקום ולחוות את דעתנו.
אחד הדברים המשמחים בתל אביב, זה שתמיד יש מקום שעוד לא היית בו. במסגרת החיפושים אחר מקום חדש, טעים ונעים מצא שמנמן את קארדו. לא, לא ברובע היהודי בירושלים אלא במתחם נוגה המתהווה ביפו...גם בר יין, גם בית אוכל עם מאפים משובחים וארוחות בוקר זולות ומפתיעות....
לפני זמן מה, השמנמנ.ים היו צמאים למפגש ולא פחות צמאים לבירה טובה ואוכל ושטרן1 נבחר בתור מקום המפגש. בר קטן בפלורנטין שמתגאה במבחר האדיר של הבירות שהוא מחזיק, כולל לא מעט מהחבית ובנקניקיות שלו אותן מכין אומן הנקניקיות אלן טלמור. בגלל שחלק מהחבורה כבר ביקרה שם, אני נבחרתי לזה שיסכם את הערב הזה פה ואת מה שחשבתי אתם מוזמנים לקרוא.
