כן. אז אני מודה. יש מקומות שהם החולשה שלי. תמיד כיף לי, תמיד יש לי מה לשתות ולאכול, תמיד נחמד שם גם אם את יושבת לבד. והגאסטרופאב הוא אחד כזה. האיכות לא משתנה אבל ה םיודעים לגוון במסביב מידי פעם כדי לתת לקבועים אווירה של התחדשות.
אז כן, פה ושם אני מאשרת לעצמי לוותר על המסעדות ומידי פעם להטביע את יגוני באולד פאשן סטייל - מול ברמן שמת שתלכי הבייתה או איתו הבייתה. תענוג
תאמינו לי, אם הייתי מקבלת הצעות בחורים כמו שאני מקבלת משפים, הייתי היום נשואה+3.5+חתול+כלב.
כן כן, כחלק מהתפקיד הדורשני שלי (כן, החיים שלי לא קלים) וכי בעיקר לא כולם יכולים להרשות לעצמם מערכת יחסי ציבור משומנת שתדחוף אותם לכלי התקשורת, נוחתים על שולחני (הדסקטופ בלפטופ) כמה וכמה בקשות והצעות מאנשים מוכשרים שמציעים את מרכולתם המשובחת לטעימה כי הם מאמינים בעצמם. כמובן שזו הזדמנו מצויינת להתחנף לחברים ולתת להם לטעום.
אז בהחלט ישנם טובים וישנם טובים פחות. אבל אני כאן כדי להביא מידי פעם כמה טובים. לכבוד הוא לי שהם ביקשו ממני לטעוםולחוות את דעתי. אז הנה!
איך שהיא ענתה לי לטלפון,שמעתי כבר בקול שלה את העייפות. ילד צורח ברקע, יום עבודה ארוך, מזא אוויר קפוא. בעל עייף לא פחות. אין מה לומר שברגע שהמילה כוס יין עלתה היא כבר ארזה את עצמה לכיווני.
נפגשנו קפואות ליד הבית שלי, באיזור וייצמן בואכה כיכר המדינה והסתובבנו כדי למצוא לה חניה. בשניה שמצאנו הוחלט פה אחד שרדיוס ההליכה שלנו לא יעבור את מאה המטר מהחניה. קר לכל הרוחות. קר.
וככה מצאנו את עצמנו בסרט צרפתי קולינרי.
ההכנות לסילבסטר בעיצומן!!! ולמרות הרוגע ששורה לו השנה, אני בטוחה שהכל בסוף יסתיים באלפי אנשים שינהרו לתל אביב, עשרות מסיבות בית שיספקו את השיכורים הרגילים ומלא פקקים.
אז בזמן שאני טרודה לי בחיפוש אחר הצפרדע לנישוק בחצות, מתארגנים להם הבארים והמסעדות עם שלל של הצעות באמת מפתות, רוויות מזון משובח ושמפניה, כדי לגרום לכולנו לקנא בגויים על אותו חג מוצלח ולחגוג אותו הרבה יותר רועש ממה שהם חוגגים! כי אנחנו יכולים!!!!
אז להלן אוסף מכובד של הצעות שנשלחו אלינו. נעדכן ככל שנוכל. שנה חדשה לכולם!!!
כן כן..החיים שלי יפים.. והפעם הם צבועים בזהוב באבלי כזה רווי נצנצים ותחושת יוקרתיות.
גמר תחרות הסומליירים "Moet & Chandon" השנתית שנערך בפעם השניה במסעדת קלואליס, בהחלט מפתח בי חשקים לבלות את שארית חיי על שפת הבריכה עם כוס שמפניה זהובה צמודה לי תמידית ליד.
אוף...
חבר טוב מאמריקה שבא לביקור רצה להוציא אותנו לארוחה, והפור נפל על מונטנגרו. מונטנגרו, מבית היוצר של קפה נואר הסמוכה, קמה ממש לא מזמן היכן שהיתה מסעדת פרונטו (שעברה לרחוב הרצל). המקום עוצב מחדש ושונה ללא הכר - מעין בליל של ביסטרו, טרטוריה, מסעדה בלקנית ושלט אלקטרוני לא ברור. קשה מאוד לגרום לאקלקטיקה כזו להראות טוב, אבל הם הצליחו במשימה, והתוצאה בהחלט לא שגרתית.
המקום מציע תפריט אקלקטי גם כן, שמקשר בין ברבוניות מטוגנות לכבד קצוץ ושיפודים, ועושה זאת בהצלחה.
טוב, בואו נתחיל בזה שזה לא ממש ממטעמיו של ניר צוק אלא יותר השם והיד האוהבת שלו. אבל למה להיות קטנונייים, העיקר שהאוכל היה טעים.
על חורבו שמה של מסעדת שקוף, בחלל היפייפה שעוד עומד וממתין להושעה, קמה לה מסעדה חדשה העונה לשם "עולי ציון". את המוניטין והשם והרעש נותן פה ניר צוק וזה טוב כי המקום זקוק לחשיפה. את האוכל נותנת פה המוסיקאית נטלי שחף שמוגדרת ע"י ניר צוק כבשלנית בחסד. אז מי אנחנו שנשבור לו את המילה.
כן כן, אני עדיין בשוונג איטלקי. אז מראש אני מתנצלת. תנו לי עוד חודש ואני חוזרת לשאר המדינות.
והפעם, אחד התענוגות היותר איטלקיים - פיצה.
יצא לי לשאול לא פעם ולא פעמיים כמה איטלקים, איזו פיצה הם הכי אוהבים. ובואו נאמר שהויכוח היה בין הפיצה הרומאית לפיצה הנאפוליטנית. אבל אין לאף אחד ויכוח מהיכן הגיעה הפיצה באיטליה. נאפולי. את הפיצה המפורסמת ביותר, המרגריטה, המציאו בנאפולי בזכות מלכת איטליה, מרגריטה מסבויה. ועל כן יש לאיטלקים כבוד לפיצה הנאפוליטנית.
ועכשיו הגיע הזמן שגם לנו יהיה.
